15 דצמבר 2009
יחי ההבדל הקטן
דומה ואנו משלימים עם עובדות חיים לכאורה אשר אינן אמורות להיות כאלו. מאז שחר הקמת המדינה הודרה מחציתו של העם מכיבודים כבוד והכרה בפועלם לבנית והקמת המדינה הזו. במוחנו ניתקבעה האקסיומה לאמור "השמאל הקים את המדינה". היסטורית הדבר כמובן אינו נכון. כלל המחנות: שמאל, ימין חילונים ודתיים הקימו את מדינת ישראל מי יותר ומי פחות אך רק השמאל ניכס לעצמו את מעשה המרכבה באשר השמאל הוא שהלכה ולמעשה שלט במדינה שבדרך. ההיסטוריה הרשמית של מדינת ישראל מטאטאה מתחת לשטיח את שיטות הטיהור והחיסול אשר יובאו מאמא רוסיה, כל מעשי הרצח, ההלשנה, ההסגרה שנקטה מפלגת השלטון כנגד יריביה הפוליטים, בעוד הללו לא החזירו לה מנה אחת אפים וטוב שכך נהגו.
מדינת ישראל בהתהוות ומשך שנים ארוכות מאז הקמתה היתה מדינה וצבא של מפלגה אחת וזו היתה טוטליטרית-רוכוזית עד שורשי שערה. המהפך הפוליטי של 1977 הוא אשר קיבע את היותה של מדינת ישראל מדינה דמוקרטית ככל אומות המערב הנאורות.
מעשה שטן, דומה והשיטות הסטליניסטיות של ראשית קום המדינה החלו להרים ראש דווקא עם חילופי השילטון העכשווים. ניראה כי ככל שמעמיק גוש הימין שילטונו על מדינת ישראל כך מעמיקה חזקתו ההיסטרית של גוש השמאל בשילטון בנו. אליה וקוץ בה. גוש השמאל מהווה מיעוט שניתן להגדירו כמבוטל בחיינו הפוליטים אך הזנב השמאלי מכשגש בגוף הימני במרץ רב.
לאט לאט ובמחשך, ללא תלות במחנה השולט לכאורה במדינה, חמקו מוסרות השלטון מידי העם הזה והפכו נחלתם של אליטות מנוכרות ומתנכרות לציבור. מערכת המשפט, פרקליטות המדינה, המדיה, כולם הפכו נחלתם של מיעוט זניח שאינו עונה על מאוויי מרבית העם אלא דווקא יוצא כנגדו. ישראל כדמוקרטיה הופכת יותר ויותר ל"דמוקטטורה" וקרוב היום בו תהפוך כליל לדיקטטורה או לחילופין לאנרכיה שילטונית. האם לכך כיוונו אבותינו המיסדים?
לאלו אשר בתמימותם, אמור אוילותם, חושבים כי המדובר הוא בתופעת סרבנות מימין שיש לדכאה הרי נציין כי המדובר הוא בסופו של יום בפירפורי יאוש של מחנה השמאל המצטמק והולך לשמר בידו השלטון על מדינת ישראל, לא יותר ולא פחות. לשם כך ניקראות כיום שוב לעזרה כל השיטות מהעבר עת ניכס השמאל המפא"יי את השלטון לעצמו בכח הזרוע, בבגידה בשאר העם, בשקר וחצאי אמיתות, בהסגרת מתנגדים פוליטים לאויבינו (המנדט הבריטי אז—האיחוד האירופי כיום), ברצח ישיר של "פורשים" לכאורה וכדומה.
מדיניות האיפה ואיפה זועקת לשמים
עדות למאבק השליטה בנו כולנו ניתן לראות במיקרו-קוסמוס של אוניברסיטאות ישראל. מה שמותר למרצים שם אסור לדתיים בינינו. חופש אקדמי אמור להיות פרוש על פני אוניברסיטאות כמו על ישיבות ההסדר אך בלקסיקון של אהוד ברק ומיעוט זניח בעם השולט ברוב ללא מצרים, קיים הבדל תהומי בין הגופים הללו.
שניהם ניתמכים ניכבדות על ידי המדינה, בשניהם עונים המרצים בם על כל המדדים של עובדי ציבור. בשניהם התלמידים הינם סטודנטים הלומדים במוסדות ניתמכי ציבור ובאם כך מדוע להבדיל בינהם?
האם חוזים אנו בהבדל בין דם לדם? האוניברסיטאות מהוות את החממה הלאומית להשתמטות ולשנאת המדינה בעידודם ובהכוונתם של מאות רבות של מרצים המביאים עמם את משנתם הפוליטית המוטה חריפות לכיוון אנטי ישראלי לתוך חדרי הכיתות ומוציאים תחת ידיהם עשרות אלפים של משתמטים ואנרכיסטים כנגד אושיות המדינה ומשטרה הדמוקרטי.
גם עידוד בתחום האפור לסרבנות בחדרי הכיתות של בתי הספר התיכונים אינה זוכה כלל להתיחסות הולמת. גם שם ישנם מורים ומורות (בעיקר) המביאות משנתן השמאלנית האנטי יהודית, ציונית ודמוקרטית עמן ואינן מהססות ללהטיף ולטפטף רעל פיגולים זה למוחותיהם הרכים של תלמידיהן. התוצאה ניכרת היטב. סרבנות אפורה וישירה של כ- 35% מהגברים חייבי גיוס והשתמטות בטיעונים ותואנות שונות משרות בצה"ל. שוב, ההסתה מצד שמאל כנגד המדינה אינה זוכה כלל להתיחסות רשמית וציבורית. מהתיחסות המדיה ומערכת המשפט לכל התופעה כבר נואשנו. שתי מערכות אלו לא רק שאינן עומדות בפרץ כפי שאמורות היו להיות אלא אף מעודדות, הן בגלוי והן בהסתר, את התופעה והדברים ידועים היטב לכל בר דעת. הגילויים האחרונים על התנהלות מוטת האג'נדה השמאלנית קיצונית של פרקליטות המדינה וראשיה בהכוונתו של שי ניצן (ניראה שבעידודו מוטה האג'נדה של מזוז כמובן), הינם עדות חותכת לכך. על בית המשפט העליון והתנהלותו המתיוונת חבל להכביר מילים.
כל סרבנות כנגד שירות כחוק בעבור מדינת ועם ישראל הינה פסולה אך יש סרבנות ויש סרבנות והן אינן עשויות מקשה אחת. הסרבנות מהימין הינה בעד עם וארץ ישראל ואילו הסרבנות משמאל הינה נגד העם, נגד כולנו ותומכת בקיעקוע אושיות מדינת ישראל כמדינת העם היהודי.
מעולם לא זומן מרצה אוניברסיטאי לשימוע על דיברי הסתה ובלע כנגד עם ישראל, ארץ ישראל, צה"ל, הגיוס, העידוד לסרבנות, העידוד למסירת הארץ לאויבינו ועוד עשרה קבין אחרים של הסתה קשה כנגד כולנו. מאות מרצים ואנשי אקדמיה שותפים לכך מעשה יום ביומו בעוד הינם והאוניברסיטאות המשמשות להם חממת צפעונים, חופשים, שמחים ועליזים לעוות את נפשו של הדור הצעיר שלנו, את עתידנו וסיכויי קיומנו באין מכהה.
האם שאלנו עצמנו אי פעם מדוע זה הצבא אינו מפסיק את ההתקשרותו עם האוניברסיטאות לנוכח הנאמר לעיל? הצבא מקיים באוניברסיטאות תוכניות לימוד ופעולות עיוניות אחרות בתמיכתו ובמימונו, ובכן לנוכח ההסתה וההמרדה באוניברסיטאות מדוע לא שמענו דבר על כך מצד ברק ומשובטיו? האם דמם של המרצים הממרידים והמסיתים סמוק יותר?
אלו הם משנאי החינם בינינו אשר בהחצף פנים וביד רמה, בשם החופש האקדמי (אשר זה זמן רב נידרש להגדרה מתאימה ולמסגרת הולמת), הזכות לחופש הביטוי (אשר גם הוא נידרש להגדרה עדכנית עקב קיעקוע הגבולות בו הינו פועל), מערערות את יסודות קיומנו ביודעין ובכוונה תחילה בעוד אנשים המביעים דעתם הלגיטימית עקב נאמנותם ומסירותם לעמם, המטיפים לשרות בצבא כחיוני לקיום מדינת ישראל, מועלים על המוקד וניצלבים (השימוש במושג זה אינו ביכדי), כמסיתים וממרידים. באם זה אינו עולם אורווליאני בו אנו חיים איננו יודעים פירושו של "היפכא מיסתברא".
אהוד ברק כעקב אכילס של הקואליציה
מעשה ברק לשלילת ההסדר הינו פגיעה אנושה בדמוקרטיה המבוססת על שוויון בפני החוק והמוסר. בכך שהתגולל על ישיבת הר ברכה ואינו מעז אפילו לצייץ כנד אוניברסיטת תל אביב ואוניברסיטאות אחרות הרי הוא שלא ברשות ולא בסמכות ובאורח לא חוקי וגורף מערער באין מכהה את יסודות הדמוקרטיה הישראלית (המעורערת בלאו הכי).
יותר ויותר מתברר כי אפשר וצרוף אהוד ברק לקואליציה הינה מקח טעות באשר הוא מהווה הזנב המכשכש בכלב והכישכוש הזה אינו מחמיא למדינת ישאל ועמה באשר הינו גורם מפלג בתוכנו במקום מאחד, כפי שהיתה הכוונה המקורית בצרופו.
על מפלגת השלטון לבחון חלופות אחרות באשר יותר ויותר ניראה ברק כגורם אשר יטביע את ספינת הליכוד לתהום ועמה יחד את עתיד עם ישראל וארץ ישראל. לא נפרט כאן את החלופות העומדות בפני ראש הממשלה , הן ידועות.
רצה ברק לקלל ויצא מברך. נהיר הוא כי הלה פתח באווילות מתמיהה, שלא לרצונו (ואפשר שמשיקולים פוליטים אכן כן לרצונו), תיבת פנדורה המהווה חרב פיפיות כנגד המחנה ממנו הוא בא. אכן, בכל רע ניתן לראות גם שביב של טוב. באם התגוללותו של שר הביטחון על ישיבת ההסדר בהר ברכה והעומד בראשה תיפתח דיון ציבורי בכל (בכל) הסוגיות לעיל והדיון הציבורי יביא לשינוי נוהלים וחקיקה מתאימה שתימנע הישנות תופעות מכוערות לעיל ותמנע מאנשים מכוערים ובילתי מוסרים בעליל כאהוד ברק להשליט מאוויהם הפוליטים הצרים על הכלל הרי שיצאנו נישכרים.
אך במדה ולא נשכיל לנצל את ההזדמנות הציבורית שניקלענו אליה לתקן עוולות יסוד בתוכנו, או למצער לעלות על הנתיב אשר יובילנו שמה, הרי שנמשיך וניתדרדר יותר לתהום מוסרית ולאומית אשר תוצאותיה מי ישורנו.
צה"ל ניזקק נואשות לישיבות ההסדר
אבל מדוע ניזדעק, תמיד ניתו יהיה לגייס את "הזויי רמת אביב", "האנרכיסטים מבלעין" "ובולסי הסושי משיינקין", צבא לתפארת יהיה לנו בוודאי.
ברק ירה לכל מדינת ישראל ברגל, הוא כורת את הענף עליו כולנו יושבים. בישיבות ההסדר הרב אינו המפקד העליון כפי שחפצות הלשונות הרעות שנאמין. הרב הוא תומך אידאולוגי מעצם מעמדו אך כל חייל מישיבת ההסדר מקבל ההחלטה אם לסרב או למחות אך ורק לעצמו ועם עצמו ואכן רובם המכריע אינם בענין הסרבנות וזו העדות לאיכות החינוך למצוינות-לאומית בישיבות ההסדר. מכיוון שאנשי מערכת הביטחון יודעים זאת היטב הרי שברי כי הינם מתגוללים ומטפסים על העץ השגוי. קרוב לוודאי כי הנושא הבעייתי הזה יחזור כבומרנג לחיק קצינינו המהוללים ומה אז, מה יעשו הם אז? יפרקו את צה"ל? יגייסו את סרבני שיינקין והסלבס המשתמטים?
במבט שיטחי וקצר מועד ניראה כי לכאורה ישיבות ההסדר ניזקקות לצה"ל. אך בראיה כוללת, מערכתית, ארוכת טווח הרי שבתוך 20-10 שנים קצרות, ללא ישיבות ההסדר, קרוב לוודאי כי מדינת ישראל תתקשה לשרוד. אנו כבר יודעים עד כמה זכרונם של אחינו היהודים ארוך ועד כמה הם סבלנים, אלפי שנים סבלנים. החשבון במלואו יוגש לממשיכי הסכלים של היום כדוגמת אהוד ברק, אזי אז, בריבית דריבית. ומה אז? נכון, לאהוד ב' באמת שלא איכפת מעתיד מדינת ישראל בעוד 10 שנים, זה יהיה כבר מאחוריו, אך מה באשר לנו כולנו, הגם לנו לא איכפת?
חוסר שיקול הדעת הקיצוני, העדפת השיקול הפוליטי הפנים מפלגתי הצר על פני צרכי האומה וההתלהמות האינטלקטואלית שהיפגין אהוד ב' בהחלטתו הפזיזה, הקנטרנית והמטופשת מעמידים בספק רב את יכולתו לשמש כשר ביטחון או כל שר לכל צורך שהוא בממשלות ישראל.
המשך תמיכתו של מר נתניהו באהוד ב' אפשר ומצביע על שיקוליו הפוליטים הצרים של ראש הממשלה עצמו לעומת צרכי האומה ובכך גורר אהוד ב' את נתניהו לתהום הפוליטית יחד עמו. חוסר האהדה הבולט שרכשו אהוד ב' ונתניהו עקב פיאסקו ביטול ההסדר כבר מסתחרר בציבור וגרוע יותר, גם בצה"ל. ראוי היה לראש ממשלתנו המתהדר בראיה מדינית רחבה למנוע את השרפה בשדה הקוצים שעורר אהוד ב' מבעוד מועד ולשכחה מאחר שכבר ארעה במהירות האפשרית.
אהרון רול
המחבר הינו יועץ אירגוני ודירקטור ניהול פרויקטים בכיר לחברות ואירגונים בענף המחשבים http://www.aaronroll.com http://www.global-report.net/aroll/>
